טיפול זוגי: עבודה דרך כוחות הנפש ושיטת הבעש"ט להתפתחות אישית

חגית אנקרי: פסיכולוגית, התמחות בטיפול משפחתי, מטפלת זוגית

 

טיפול זוגי: להדליק את הניצוץ

עבודה דרך כוחות הנפש ושיטת הבעש"ט להתפתחות אישית

 

המסע הזוגי – המימד הפנימי של הזוגיות.                              

בתורת הקבלה והחסידות מוסבר שבעל ואשה הם בעצם נשמה אחת, שנמשכה לעולם,  התפצלה ונתלבשה בשני גופים – חצי נתלבש בגוף הבעל וחצי נתלבש בגוף האשה.

במשך השנים הארוכות  שני חצאי הנשמה נפרדים ורחוקים זה מזו, חיים בבתים שונים, בחוגים שונים ובתנאי חיים שונים. בבוא הזמן המתאים, סובבו את הנסיבות כך ששני חצאי הנשמות מוצאות זה את זו ומחליטים להתחתן. בעת החתונה, שבים ומתאחדים שני החצאים להוויה נשמתית אחת .

במימד הפנימי הרוחני בעל ואשה הם בבחינת מציאות רוחנית אחת ממש – חיבור ואיחוד מושלם.   כעת שני בני הזוג יוצאים למסע משותף שתכליתו לגלות את אותה אחדות גם במציאות היומיומית התחתונה והמפורדת. זו המהות הפנימית של חיי הנישואין. לאור העובדה שבני הזוג שונים זה מזו  (במבנה הנפש, בתכונות, באופני החשיבה, בשאיפות, כו…) הרי שלפנינו אתגר לא פשוט. האתגר הוא הרבה יותר משמעותי בתקופה הנוכחית – תקופת הגאולה, שבה פועלים כוחות רבים שמטרתם היא אחת: לפרק את המערכת המשפחתית.

שלמות האחדות מבוטא במשפט: "איש ואשה זכו שכינה ביניהם ". בתורת חחסידות מוסבר ש"זכו" זה מלשון הזדככות – זיכוך המידות. כאשר המידות מזוככות, זוכים בני הזוג להתגלות שכינה – לשלמות האחדות. אם כן, המסע הזוגי, שתכליתו אחדות, כרוך בזיכוך המידות של שני בני הזוג.

מה המשמעות (המעשית) של זיכוך המידות? ננסה להסביר את המושג "זיכוך" במונחים של תורת הנפש.

 

מבנה הנפש

עפ"י ספר התניא, לאדם יש שתי נפשות: נפש אלוקית ונפש בהמית. כאשר מעמיקים בספרות החסידית 'מגלים' נפש נוספת, הממוצעת בין הנפש האלוקית לנפש הבהמית – הנפש השכלית. בין שלוש הנפשות הללו מתנהלים יחסי גומלין.

הנפש הבהמית/טבעית – נפש זו הוא החלק הילדותי שבנו. האדם חווה את המציאות דרך ה"אני" שלו, הוא חווה את האני שלו במרכז, מאד מרגיש את עצמו ואת רצונותיו , ומה שמניע אותו אלו נטיות ליבו והרצון לספק את צרכיו ורצונותיו. הוא חווה את עצמו בעיקר דרך הרגש.

מקום משכנה של הנפש הבהמית הוא בלב. זה הילד/ה שבנו. וזה הרובד הפחות מפותח של האישיות שלנו. הרובד היותר חיצוני שלנו. שורש הסבל שלנו.

הנפש אלוקית – נפש זו היא החלק האלוקי שבנו. באמצעותה האדם חווה את המציאות דרך הקב"ה.  התודעה שלו מלאה באלוקות וכל שאיפותויו ורצונותיו זה לעבוד את השם. רובד זה הוא היותר פנימי של האישיות שלנו והוא נעלם ונסתר. בד"כ נפש זו לא נגיש למודעות שלנו.

הנפש האלוקית והבהמית הן מנוגדות ולא יכולות לתקשר זו עם זו. לשם כך נדרש ממוצע מחבר – הנפש השכלית.

הנפש שכלית – זו הנפש הממוצע בין הנפש האלוקית לנפש הבהמית. האדם חווה את המציאות באופן אובייקטיבי, באמצעות השכל. הוא מתבונן על המציאות, מנתח אותה, שוקל בכל סיטואציה מה נכון ובהתאם לכך פועל. יש לנפש השכלית יכולת להבין את הנפש האלוקית, ולתרגם אותה לשפה של הנפש הבהמית.

בין שלוש הנפשות הללו יש מאבק מי תמשול בכיפה: מי תנהיג את המחשבות, הדיבורים והמעשים של האדם.

כיצד מתבטאות שלוש הנפשות במערכת הזוגית?

כאשר במערכת היחסים הזוגית הנפש הבהמית מנהיגה האדם, מה שמניע את האדם זה ה"אני" שלו – כלומר, הוא פועל ממקום אנוכי, ממקום שמרוכז בעצמו – התוצאה היא קונפליקטים .ובלשון קהלת: הקשר הוא "מר ממות".

כאשר אדם פועל ממקום  של נפש השכלית, לאדם יש עדין את עצמו והוא מכיר בצרכים שלו, אך עם זאת יש גם זולת, שצריך להתחשב בו, לכבד אותו ולהעניק לו. בנפש השכלית הנישואין הם מעין שותפות על בסיס שוויוני.

כאשר אדם פועל ממקום של הנפש האלוקית, האדם כמו יוצא מעצמו ומתמסר לבן הזוג במידה כה רבה, עד שאין לו תחושה של ישות משל עצמו.

יוצא מכך, ככל שאדם פחות מרגיש את ה"אני" שלו, כך הוא יותר מזוכך ומתוקן. זיכוך האני הוא תנאי הכרחי לחיבור זוגי. השאיפה היא לתת לכל אחד מבני הזוג כלים וכוחות לפעול ממקום של נפש שכלית ו/או אלוקית, אשר מבטאות "אני" מזוכך ומתוקן יותר.  אחד הכלים העיקריים לזיכוך האני זה התמודדות עם קונפליקטים.

 

תכלית הקונפליקט במסע הזוגי – זיכוך ה"אני"

בני זוג מגיעים לטיפול לאור בעיות וקונפליקטים שהם לא מצליחים לפתור. הקונפליקט משקף ומצביע  על "אני לא מתוקן",  בד"כ אצל שני בני הזוג.  מהו קונפליקט? קונפליקט הוא (לכאורה) שיח בין שתי נפשות בהמיות. "לכאורה שיח" – כי אין באמת שיח. כשאדם מתנהל ממקום של נפש בהמית , הוא כלוא בתוך האני שלו, בתוך מקום רגשי, ולא באמת יכול להיות קשוב ולראות את הזולת. זה כמו שיח חרשים.

אם כן, הקונפליקט משקף אצל בני הזוג "אני" שצריך לתקן אותו. במילים אחרות, קונפליקט הוא "טנגו" של  שנים. מספיק שאחד מבני הזוג מגיב ממקום יותר מתוקן כדי לנטרל את הקונפליקט.

פתרון של הקונפליקט מחייב לברר את הנפש הבהמית ולהתעלות למדרגת "אני" מזוכך יותר (נפש שכלית או אלוקית. באופן זה בני הזוג זוכים לעלות למדרגת חיבור גבוהה יותר, עמוקה יותר, מאוחדת יותר.

איך מבררים את ה"אני"? מה סדר העבודה?

ראשית יש למשוך ולגלות את הנפש האלוקית ובכח הגלוי הזה ניתן להתקדם לברר את הנפש הבהמית. ללא הכח של הנפש האלוקית לא נוכל לנצח במלחמה, לפני שאנו פונים להתעסק בבעיות וב"חשך" אנו צריכים לפתח את האור. האור נותן לנו כוחות להתמודד עם החשך. כאשר מתחילים מיד להתעסק עם החשך, יש חשש שנתערבב איתו ונשקע עימו. מה גם שזו דרכה של החסידות, להאיר את האור, וממילא כבר חלק מהחשך נעלם.

אם כן,  תהליך הריפוי מורכב משלושה שלבים:

  • גלוי האור של הנפש האלוקית.
  • ברור ה"אני" – ברור הנפש הבהמית
  • המשכת האור של הנפש האלוקית אל ה"אני".

בתהליך הזה שותפה הנפש השכלית, שהיא בבחינת ממוצע מחבר. היא מתרגמת את הנפש האלוקית לשפה שהנפש הבהמית יכולה להבין.

בפועל, אין בכוחה של הנפש השכלית לברר את הנפש הבהמית. פעמים רבות אין אפשרות של מודעות שכלית לחולל שינוי מהותי.  פעמים רבות מטופלים  מדווחים שבעקבות תהליך טיפולי הם נעשו הרבה יותר מודעים, אבל לאו דוקא התרחש בתוכם שינוי אמיתי. "עכשיו אני מודעת  שאני אמורה לאהוב את עצמי, אבל עדין אני לא מרגישה אוהבת" או "אני מודעת ממה זה נובע – אבל תכלס, אין שינוי".

כדי שיהיה ריפוי יש להתעלות לרובד יותר גבוה – רובד נעלם ועל מודע, הגבוה ממה שנשבר והתקלקל, היינו, הרובד של הנשמה.  אם כן, כח הריפוי נמצא בנשמה.

במילים אחרות: כל בעיה מבטאת מצב של הסתר אור (המוסתר ע"י הנפש הבהמית).

תהליך הריפוי מתרחש כאשר האור של הנפש האלוקית מחליף את המקום של הנפש הבהמית, (שהסתירה את האור), ומתגלה גם בשכל וגם בלב. את הפחד מחליף אור הבטחון, את העצבות מחליף אור השמחה.  זו אחת המשמעויות  ל"ושכנתי בתוכם" –  שהאור האלוקי מוצא את משכנו בלב ובבית האישי של כל יהודי ויהודי, להיות בבחינת "בית מקדש מעט".

 

לעורר את הנפש האלוקית – כח הריפוי של הנפש

איך מעוררים את כוחות הנשמה? אחת הדרכים לעורר את הנשמה זו תורתנו הקדושה.

 דברי התורה ככלי טיפולי

התורה היא  ממוצע מחבר בין הרבדים הגבוהים והנעלמים של נפשנו האלוקית  (שנמצאת בהעלם),   לבין הרבדים המודעים שלנו : כוחות ההבנה והרגש. לתורה יש רבדים גלויים ורבדים עמוקים ונעלמים. הרובד הגלוי הוא חכמת התורה כפי שהיא נתפסת בשכל. הרובד הנעלם הוא רובד שמאיר את הרבדים הפנימיים העל מודעים של הנשמה.

מכאן שמאמרים ודברי תורה יכולים לשמש ככלי טיפולי רב עוצמתי:

ברובד הגלוי: הם בונים לנו תודעה מתוקנת,  אשר מאפשרת לנו לבנות "אני" מתוקן, "אני" פנימי יותר. פנימיות התורה מחברת אותנו למימדים הפנימיים שלנו ונותנת לנו כלים תודעתיים להתנהל ממקום פנימי ועמוק יותר.

ברובד הלא גלוי: הם מדליקים את ה"ניצוץ", מאירים את הנשמה, את הרבדים העל מודעים של התודעה שלנו. ואם אנחנו זוכים, אז בהמשך, אותם רבדים נעלמים מתגלים ומאירים את השכל ואת הלב. אורות אלו לא רק מעצימים את הנשמה, אלא גם מזככים את הכלים התודעתיים שלנו לקבל ולקלוט את אותם אורות.

יש לדעת גם כי אותיות התורה צופנות בתוכן אורות של ריפוי – שהרי הקב"ה צמצם והכניס את עצמו בתוך אותיות התורה. גם כתבי הצדיקים טומנים בתוכם את כוחות הנשמה של הצדיק, שהרי הצדיק מכניס את כל כולו לתוך כתביו. קריאת כתביהם הקדושים מקשרת אותנו אל הצדיק ומחברת אותנו לכוחותיו.

כשאנחנו מביאים בטיפול את התורה אנחנו מתחברים ל"נותן התורה" – מקור הברכה והריפוי. יש לדעת  שהמטפל העיקרי הוא הקב"ה והצלחת הטיפול תלויה בברכתו. המאמץ ,ההתמסרות, הקשר הטיפולי הם חיוניים לא רק בפני עצמם, אלא בעיקר בהיותם כלי לברכתו.

נסכם: התורה היא כלי טיפולי בהיותה:

  1. מגדלת ובונה את ה"אני" של האדם: את כוחות המוחין שלו, ואת כוחות הרגש שלו
  2. מחברת אותנו לרבדים הנעלמים של הנשמה ונותנת לנו כוחות לגלות אותם ברובד המודע.
  3. אוצרת בתוכה אורות של ריפוי – של הקב"ה ושל הצדיקים.
  4. מחברת אותנו ל"נותן התורה" , שברכתו חיונית להצלחת הטיפול.

 

מומלץ לפתוח את המפגש בדברי תורה – יש חשיבות לפתיח של הטיפול. בכל מפגש/סיטואציה בחיים יש משמעות לאיך היא נפתחת – יש כח לראשוניות, ולכן מומלץ לפתח בשיח שפונה לכוחות הנשמה ומעורר אותם, שמאיר באור ראשוני את השכל ואת הלב.

המטפל יכול להסביר שבדברי התורה אנחנו כמו מזמינים את השם (המטפל העיקרי) לחדר. בהקשר זה מומלץ לפנות לקב"ה ולבקש ממנו ברכה להצלחת המפגש (אפשר גם לתת צדקה). בני הזוג שבאים לטיפול חווים לרוב מצוקה ולכן בד"כ נענים ליוזמה. באופן זה, כבר בהתחלה נפתח ערוץ תקשורת עם המטפל העיקרי – ערוץ שישרת אותנו גם בהמשך הטיפול. היכולת לפנות להשם ולבקש את עזרתו וברכתו בכל עשיה, גם קטנה – זה כלי לקבל את השפע שהוא כל כך מתאוה לתת לנו. הכרה בטוב והודיה עליו, מרחיבה את הכלי לקבל את השפע (כאות הודיה אפשר גם לתת צדקה בסיום הטיפול). פניה אל השם באופן תדיר מעצימה את נוכחותו בתודעה של המטפל והמטופל וכן מחזקת את ההכרה בחסדיו הגדולים ובכח האהבה האינסופי שלו אלינו. יש לציין כי אם האמונה הזו היתה מושרשת בנו ונחווית כידיעה, סביר להניח שלא היינו נזקקים לטיפול.

בתחילת הטיפול דבר התורה הוא בבחינת אור ראשוני וכללי – אור שמאיר באופן כללי את הרובד המודע והלא מודע. בשלב הזה דבר התורה הוא בבחינת מקיף ועדין לא מאיר בנפש. בהמשך הטיפול דבר התורה נשזר בחייו של המטופל ואז ההבנה מתחדדת ומקבלת עומק. יישום התוכן הנלמד במהלך הטיפול וגם לאחריו מאפשרת את תהליך ההפנמה. נעשה תהליך של ריפוי: אור התורה החליף את המקום של "האני הלא מתוקן" .

 

חיזוק האמונה בקשר הזוגי

קונפליקטים זוגיים מתמשכים עלולים לעורר ספקות אצל בני הזוג לגבי מידת ההתאמה שביניהם. עלול לקנן בהם ספק: "אולי הנישואין הם טעות", "אולי לא נועדנו"?  לספק כזה יש השלכות מאד הרסניות ("ספק" בגימטריה "עמלק" ,וכל ענינו של עמלק זה להפריד ), והוא פוגע באושיות הקשר.

חניתה חיה שנים בתחושה שהנישואין הם טעות. ההרגשה הזו הביאה אותה למקומות של עצבות יאוש ודכאון. "אין מצב שאליהו ישתנה". ההתפרצויות והביקורתיות של אליהו עוררו בה את הרצון לפרק את הקשר. אליהו הרגיש דחוי ומאויים. המתח הזה לא אפשר לו לתקן את דרכיו, והמקום הבקורתי הלך והתעצם.

האמונה שבשורש אנו נשמה אחת, נותנת תעצומות נפש לשאת את המציאות השבורה, להתמודד איתה ולהתגבר על המכשולים שהיא מציבה. היא כמו "אבן השתיה" של הזוגיות. היא הבסיס שעליה נבנה כל הבנין הזוגי. למרות שקשה, ולמרות שלא מסתדרים, אנו יודעים שבשורש אנו אחד, שאנו קשורים בברית נישואין – ברית שלעולם לא תופר – יהיה מה שיהיה. זה מחייב להתעלות, לגלות כוחות פנימיים חדשים ולהתמודד. "האמונה היא בכך שבתוך השבר הגדול מצוי עדין אי שם שרש בלתי משתנה, מקום מכוסה ששורשו מעל כל שבירה, וממנו ניתן להצמיח ארוכה ומרפא למציאות כולה".

המטרה הטיפולית היא, לחזק ולחדש את כח האמונה. זו מטרה נסתרת כבר בתשאול הראשוני (כפי שיוסבר בהמשך). יסוד האמונה קובע את הכל. כאשר האמונה פגועה, פגועים ממילא כל שאר הכוחות. לעומת זאת, כאשר האמונה מאירה בנפש ופועלת את פעולתה בכל דרכי האדם, נתקנים ממילא גם כל שאר כוחות הנפש.

חניתה מספרת על אחד הלילות היא אחד הלילות המתישים בחייה: במשך הלילה עלו בתוכה קולות פנימיים שעודדו אותה לעזוב את הקשר. היא היתה בחרדה גדולה. למרות זאת, היא נאבקה במחשבות האלו עם מחשבות שכנגד. היא אמרה שוב ושוב לעצמה: "אליהו הוא בן זוגך משורש נשמתך", "בשורש הנשמה אנחנו אחד"….

לאחר אותו לילה חל מיפנה במערכת היחסים הזוגית….

איך מחזקים את כח האמונה?

המטפל מכוון לחזק ולהעצים את כח האמונה בקשר הזוגי במהלך כל הטיפול. מומלץ להתחיל בכך כבר בשלב התשאול הראשוני, ובכך לזרוע זרעים של אחדות בתודעה, שיהיו על תקן "הקדמת תרופה למכה".

שאלות על תהליך ההכרות: איך הכרתם? מה חיבר ביניכם – הרחבה לגבי מעלות בן הזוג? במה  אתם דומים? אילו תכונות משלימות? תארו זמנים טובים במהלך הקשר, התמודדויות מוצלחות עם משברים, מה כל אחד מבני הזוג תורם ונתרם מהקשר. איך היו החיים שלך לפני הזוגיות? מטרות משותפות? מה חשוב לשניכם?

חניתה ואליהו מספרים ששניהם מאד אוהבים לארח, וכאשר מתארחים אצלהם אורחים – זה זמן של חגיגה אמיתית, שניהם במיטבם, יש שמחה בבית והאורחים "עפים מרוב עונג".

הסיפור הזה מתאר גם את כח הנתינה שמאפיין את שני בני הזוג (הדמיון ביניהם), וגם על פוטנציאל הזוגיות שלהם כשהם במיטבם.

המטפל ממקד את תשומת לב בני הזוג במעלות של כל אחד מבני הזוג, במעלות של הקשר הזוגי, בהשגחה פרטית שהפגישה ביניהם, בדמיון (שמעיד על השורש המשותף), בתכונות המשלימות , במה כל אחד מבני הזוג נתרם, במטרה המשותפת, בפוטנציאל של הקשר הזוגי המתבטא בזמנים שהם במיטבם, ביכולות ההתמודדות, בכוחות הנתינה. התבוננויות אלו מחזקות את האמון בכוחות של הזוגיות ובכך שהם נועדו אחד לשני. תהליך זה מעורר זכרונות נשכחים בהם היו רגשות חמים של קרבה, מחזק את הכרת הטוב בנתינה של בן הזוג ומעוררת רגש חם של "כמים הפנים לפנים" כלומר,מעלותיו של בן הזוג שמות בפרופורציה את החולשות והקשים. ההתבוננויות הללו גם מכשירות את הקרקע לעורר את כח האהבה בהמשך.

התרגיל הזה מכין את התשתית להבנה שהפנים של הזוגיות הוא נפלא, מלא פוטנציאל, אלא, שיש הפרעות במימוש הפוטנציאל. גם ההפרעות הם חלק טבעי מקשר, שההתמודדות איתן מרוממת את הקשר למדרגה של חיבור גבוהה יותר ועמוקה יותר. סיפור המסגרת הזה זורע זרעים של תודעה זוגית נכונה, ונותן כוחות להתמודד עם המכשולים.

המטפל עוזר לבני הזוג להבחין בין המימד הפנימי של הזוגיות שהוא נפלא, עוצמתי, מלא פוטנציאל,  אלא שיש הפרעות, אך זה רק המימד החיצוני של הקשר. גם ההפרעות הן חלק טבעי מהקשר, שהתמודדות נכונה עמן היא מנוף להצמחת הקשר. הצגת הקונפליקטים כדבר טבעי בתוך תהליך של התחברות של שני אנשים שונים, מפחיתה את הספקות לגבי נכונות הקשר.

בנוסף, המטפל מחפש ארועים בהם ההשגחה הפרטית גלויה. התבוננות זו נוסכת ביטחון שהזוגיות הזו מלווה ומושגחת מלמעלה, וכנראה שהיא מבטאת את רצון השם.

עד השלב הזה הכנו את התשתית לתהליך הטיפולי. רק כעת אפשר להעמיק בבעיות ובקונפליקטים אותם מציגים בני הזוג.

 

המודל הטיפולי – הלכה למעשה

איך מאירים את הלב? המאמר הנוכחי מציע שיטת טיפול אפשרית להתמודדות עם האתגר הזה. השיטה היא שילוב של תורת החסידות ותורת ימימה, לאור מודל ההתפתחות הרוחנית של הבעש"ט.

קונפליקט מבטא "אני לא מתוקן" אצל שני בני הזוג.

הנחת היסוד היא שבכל קונפליקט יש אחריות משותפת של שני בני הזוג –  לטנגו יש שנים.

קונפליקט בד"כ מבטא "מפגש" של שתי נפשות בהמיות'  והוא משקף "אני לא מתוקן" אצל שני בני הזוג . ההנחה היא, שמספיק שאחד מבני הזוג יתקן את האני שלו, כדי שכל הדינמיקה בין בני הזוג תשתנה. שני בני הזוג יוצאים למסע משותף ל"תיקון האני" שלאחריו הם יוכלו להתמודד עם הסיטואציה באופן אפקטיבי יותר. כל זמן שה"אני" לא מתוקן, אין יכולת אמיתית להתמודד עם האתגרים שהזוגיות מציבה. צריך לצאת למסע אישי לתיקון האני, מסע שיאפשר לבני הזוג לבוא לסיטואציה הזוגית ממקום אחר.

"תיקון האני"

עפ"י הבעש"ט (ומופיע גם בכתבים של בעל התניא), מודל של התפתחות רוחנית כולל שלושה שלבים:  הכנעה, הבדלה, המתקה. נציג את אחד הפרושים האפשריים למודל הזה:

שלב ההשלמה וההכנעה: השלמה עם המצב הלא רצוי: השלמה עם התכונות השליליות שלנו ושל בן הזוג, השלמה עם זה שכרגע יש עניינים שלא פתירים.  כמובן שאין כאן כוונה להנציח את המצב הלא רצוי, אבל שלב הקבלה וההשלמה הוא הכרחי לתהליך של שינוי. בתהליך ההשלמה אנו מכניעים ומחלישים את הנפש הבהמית (שעניינה התנשאות), אנו כביכול מודים בנחיתות שלנו ובחוסר האונים שלנו לשנות את המצב ומנפצים את האשליה של תדמיתנו העצמית הכוזבת.

שלב ההבדלה: בשלב הזה המטרה היא להבדיל את עצמנו מהבעיות. הבעיות זה לא באמת אנחנו. הם מבטאים את הנפש הבהמית שלנו, את החלק החיצוני שלנו. בפנימית אנחנו חלק אלוקה ממעל ממש. המקום המובדל מאפשר לנו להתחבר לחלקים יותר פנימיים שלנו, מאפשר לטוב שבתוכנו להאיר יותר ויותר. יש כאן הגדרה מחודשת של האני. בשלב הזה דומיננטית הנפש השכלית.

שלב ההמתקה: גלוי כוחות פנימיים של ה"אני" (שלעיתים נעלמים). השלב הזה הוא תוצאה של פניה אל הנפש האלוקית.

 

הכנעה

 

 

הבדלה

 

המתקה

 

אני = הבעיה

הבעיה גדולה עלי

 

 

יש לי בעיה –

ה"אני" נבדל מהבעיה

 

 

 

ה"בעיה" היא עבורי מנוף לגלות את הכוחות הפנימיים שלי

 

 

 

זיהוי המרכיב הלא מתוקן

כפי שצוין הקונפליקט הזוגי מבטא מפגש של שתי נפשות בהמיות – של שני "אני לא מתוקן". כשיש קונפליקט הדינמיקה הזוגית מעצימה את המקום הלא מתוקן.

אליהו מרגיש לא אהוב ומתמודד עם זה על ידי כך שהוא ביקורתי ושתלטן. הביקורתיות והשתלטנות של אליהו מרחיקה את חנה וגורמת לה תחושות של ריחוק ודחיה. הריחוק של חנה מעצים את חווית הדחיה של אליהו והוא נוטה להיות יותר ביקורתי ושתלטן

וכך מעגל הקונפליקט הולך ומתעצם.

בשלב הראשון צריך ללמוד את הקונפליקט, מה התרומה של כל אחד מבני הזוג להסלמת הקונפליקט, איך כל אחד מבני הזוג מרגיש ומה מניע אותו להתמודד ולפעול באופן מסוים.

המטפל מציג בפני בני הזוג את מעגל הקונפליקט, באופן זה עוזר להם לזהות את החלק האישי שלהם, ומסייע להם להגדיר את המקום הלא מתוקן.

כעת כל אחד יוצא למסע אישי לתקון האני שלו, במטרה לחזור לאותה סיטואציה ממקום נכון יותר.

במידה ובזוגיות יש מספיק אמון , מומלץ שהתהליך האישי יהיה בנוכחות בן הזוג. זה יאפשר בהמשך להבין יותר את בן הזוג וממקום של ההבנה לקבל את החולשה שלו, ואף לסייע לו להתגבר על החולשה במידה ויבקש. באופן זה אנו זורעים זרעים של אחוד כוחות למול הבעיה/החולשה (במקום המצב של הקונפליקטים שבו החולשה מפרידה בינינו).

התפתחות המרכיב הלא מתוקן

כדי לנטרל את ההשפעה של המרכיב הלא מתוקן, יש להבין מה הוא משרת בנפש של המטופל ואיך הוא התפתח. מה משרת בנפש המקום של ביקורתיות?  שתלטנות? דחיה? ריצוי? וכו…

כל המנגנונים הם פיצוי על חוסר ערך , חוסר מקום, והמטרה שלהם היא ל"מסך" על החוויה הכואבת של חוסר הערך, ולהקנות לאדם אשליה של מקום. חווית חוסר הערך שורשה בד"כ בילדות.

מאחורי כל "בעיה" יש ילד שבעבר לא קבלו אותו (דחו אותו, ביקרו אותו, לא ראו אותו, לא נתנו בו אמון, ציפו ממנו, התאכזבו ממנו, פגעו בו…). אצל הילד (שעדין בנפש המטופל חי וקיים) , שכל הקיום שלו מותנה ביחס של הסביבה, היחס הסביבתי תורגם  לחוויה עמוקה של חוסר ערך, חוויה שאצור בה כאב עמוק, חוויה מאד מאיימת על הקיום שלו. הילד נזקק למנגנוני פיצוי של הנפש הבהמית  על מנת להתקיים. מאחורי כל דפוס לא מתוקן יש אמונה שמבטאת התניה בנפש: "אם אני אהיה מרצה יאהבו אותי", "אם אני אנמיך אחרים, אני ארגיש בעל ערך" וכו… כל דפוסי ההתמודדות הללו , אשר מקנים לו התחזקות אשלייתית ובונים לו תדמית כוזבת, מופעלים במצב שבו האני מרגיש מאויים, ובשימוש חוזר ונשנה הופכים אף להיות חלק מהאישיות שלו. עדיין במקום עמוק בתוך תוכו האדם  חווה את עצמו כחסר ערך, אלא שהכאב הזה הודחק והרגש הוקהה. במקום הזה האדם תקוע במקום של הילד: הוא תלותי, זקוק לאישור סביבתי, מרוכז בעצמו, לא באמת רואה את הזולת, מגיב ממקום רגשי, ונתון לתנודות רגשיות. בהיותו מאויים, הקיום שלו כרוך במאמץ ובמאבק מתמיד.

המטרה הטיפולית בשלב ההכנעה היא לשחרר אותו ממנגנוני ההגנה הללו שהתלבשו על החולשה שלו, וזו תנאי הכרחי לראשית החיבור של אדם עם עצמו.

 

התהליך הטיפולי: הלכה למעשה

שלב ההכנעה

עיקר הביטוי של הנפש הבהמית זה מאבק – מקום שלא מקבל. המטרה העיקרית של השלב הזה היא לנטרל את המאבק ולחזק את כח הקבלה. שלב ההכנעה מורכב ממספר שלבים. בכל אחד מהשלבים אנחנו זורעים בתודעה אמונות מתוקנות של הנפש השכלית והאלוקית – אמונות שמאפשרות את תהליך הקבלה וזורעות זרעים לבניית האני המתוקן בשלב ההבדלה וההמתקה.

קבלת רגשות שליליים: יש אנשים שלמדו להדחיק רגשות שליליים .יתכן שזה יושב על חוויות מוקדמות בהן חוו חוסר הכלה וכד'. על כל פנים הדחקת הרגשות היא הרסנית לגבי הקשר הזוגי, וחשוב לתת לרגשות שליליים אלו לגיטימציה

 

נפש בהמית

 

 

נפש שכלית

 

 

נפש אלוקית

 

לא טוב להרגיש

(רגשות שלילים)

 

להרגיש רגשות שליליים זו חולשה

 

 

חשוב להרגיש, זה מחבר אותנו לכוחות הלב – זה החיבור לעצמנו

 

כשנפגעים זה טבעי להרגיש:

גם רגשות חיוביים וגם רגשות שליליים

 

 

 

כשמרגישים רגשות (גם חיוביים וגם שליליים) – זה מאפשר בהמשך להרגיש גם אלוקות.

 

 

קבלת החולשה: האדם מזהה את המרכיב הלא מתוקן, מזהה את זה כחולשה, מבין שהוא זקוק לאישור סביבתי כדי להרגיש בעל ערך (התניה), מבין שבעומק זה מבטא חוסר ערך ומקבל את זה. הוא גם יכול להבין שזה קשור לחוויות מוקדמות בהן חווה חוסר הכלה. כאשר אדם מקבל את החולשה, כבר אין צורך להסתיר ולהסתתר (זה מנטרל את הנפש הבהמית, כי על זה היא "מתלבשת"). אפשר להסתייע בנפש השכלית ובנפש האלוקית כדי לקבל את החולשות.

עפ"י הנפש השכלית: לכל אדם יש מעלות וחולשות.

עפ"י הנפש האלוקית: החולשה מעידה על הכוחות ("זה מול זה ברא אלוקים", הקב"ה לא מעמיד בנסיון אדם שאין לו כוחות להתמודד עמהם). החולשה זה אתגר וזו השליחות : גודל השליחות מעיד על האמון של הקב"ה בך (לפום גמלא שכנא)

 

נפש בהמית

 

 

נפש שכלית

 

 

נפש אלוקית

 

 

חולשה זה פגם (איום קיומי)

ולכן צריך להסתיר אותה

 

 

לכל אדם יש מעלות וחולשות

 

החולשה זה האתגר שלי וזה מנוף לצמיחה

 

החולשה מעידה על רוממות הנשמה ועל הכוחות שנתנו לי.

 

החולשה זה חלק מהשליחות, ניתנו לי כוחות לבצע את השליחות בהצלחה

 

 

 

קבלת חוסר הערך:  המטופל מזהה שהערך שלו מותנה באישור סביבתי ושבעצם זה מעיד שבעומק הוא חווה חוסר ערך. הוא מקבל מהמטפל עידוד לפגוש את המקום הזה מבלי להיות מאויים ("האמת הכי יפה"). ברגע שהמטופל משחרר את המאבק להתקיים דרך "אני כוזב", ומסכים לקבל את חוסר הערך, מתחיל להשתקף בתודעה שלו מקום אמיתי של ערך עצמי. כמו כן נטרלנו את הנפש הבהמית– שעל החולשה הזו מתלבשת ומוכרת לנו "אשליה של ערך".

 

נפש בהמית

 

 

נפש שכלית

 

 

נפש אלוקית

 

 

את הערך שלך אתה מקבל מהסביבה

 

 

התבוננות על המעלות

(המעלות מעידות על הערך)

 

האם זה נכון שאם ירוממו אותך אתה שווה ואם יפסלו אותך אתה לא שווה?

 

את הערך שלך אתה מקבל מהקב"ה

 

 

"אם אני אהיה …ביקורתי (דפוס לא מתוקן)  אז יהיה לי ערך".

 

הערך מותנה בראיית הטוב

 

 

מקום עצמי: ערך עצמי בלתי מותנה

 

 

 

קבלה הכאב (רובד רגשי): האדם מסכים להרגיש ולחוות את החוסר (חלל), את הכאב (ממנו נמנע במשך שנים רבות). תהליך זה דורש אומץ. קבלת הכאב מחדשת את החיבור שלו ללב, ועומק הכאב מאפשר לו אפילו להתחבר למעמקי הלב. חיות חדשה נכנסת למערכת, כאב ושמחה הם שני צדדים של אותו מטבע.  החיות החדשה חיונית בהצלחת התהליך. לעיתים הלב לא מצליח/מסכים להרגיש כאב. אפשר לברר איתו מה מפריע לו ולשחרר… חשוב לא ללחוץ. להצלחת השלב הזה חיוני שחרור והרפיה. בשלב הזה אדם מקבל מתנה נפשית: יכולת להכיל את הכאב. יכולת זו חשובה לשמירה על החיבור שלו לעצמו ולרגשותיו, מבלי להזדקק למנגנוני הגנה שימסכו את חוסר הנעימות

 

נפש בהמית

 

 

נפש שכלית

 

 

נפש אלוקית

 

 

מומלץ להמנע מכאב

התוצאה: עצבות

 

 

 

 

כאב ושמחה הם שני צדדים של  אותו מטבע (הרבי הרש"ב) – בשני המצבים הלב "חי"

 

לב שלא חש כאב הוא לב "אטום".

 

הבחנה בין עצבות למרירות

 

כאב (מרירות) זה חלק חיוני בעבודת השם והוא לתועלת – הוא שובר מסכים וקליפות של הלב.

 

 

 

לאפשר למרכיבים שליליים להשתחרר: המיפגש עם הכאב הוא לא חוויה קלה. מסיבה זו המטופל נמנע ממנה במשך זמן כה רב. הימנעות פרושה הדחקה רגשית. במהלך שנים רבות הצטברו הרבה רגשות מודחקים, שליליים. הרגשות הללו רוצים להשתחרר.

במהלך הטיפול המפגש עם הכאב מתניע תהליך של ריפוי עצמי, שחלק מהביטוי שלו זה השתחררות המרכיבים השליליים, והמטופל צריך להיות ערוך לכך. המטפל מסביר למטופל שיתכן שבימים הקרובים ישתחררו רגשות שליליים ושזה חלק מתהליך מבורך של ניקוי המערכת.  ההנחיה היא להיות שם, להתבונן בהם ולתת להם לשתחרר מבלי להתערב ולהפריע, מתוך הבנה שזה חלק מתהליך של ריפוי. חשוב שחווית הכאב תהיה מתוחמת בזמן, מלווה בהתבוננות שקטה, מבלי להתערבב עם הרגש. יתכן שהתהליך הזה יקרה במהלך הימים הקרובים. מכינים את המטופל לזה ונותנים לו הכוונה איך לנהוג: להתבונן, לקבל בשקט, לא לחטט, לא לנסות להבין מאיפה זה בא –אחרת זה יכול להעצים את החשך,  אלא פשוט ממקום שקט לתת למרכיבים לא נעימים להשתחרר (חוויה שהיא בד"כ לא נעימה) ,לשמח בזה ולהודות להשם.

 

נפש בהמית

 

 

נפש שכלית

 

נפש אלוקית

 

"לחטט בנפש" – מה המקור של  המרכיב הלא מתוקן?

 

 

להתבונן ממקום של רוחק, לאפשר למרכיבים להשתחרר

 

הודיה להשם על תהליך הניקוי

 

 

קבלת חוסר האונים:  בשלב הזה המטופל רוצה להשתחרר מהדפוס הלא מתוקן (האשליה התנפצה והוא מבין גם את הנזקים). רצון זה הוא חיוני בתהליך כי הוא מעיד על החלשת ההזדהות עם המרכיב הלא מתוקן. בשלב הזה צריך להמתין. המערכת הנפשית עדין לא בנויה וחזקה מספיק.  החוויה היא חוויה של חוסר אונים – וזו "מכה" נוספת להתנשאות של הנפש הבהמית .

 

נפש בהמית

 

 

נפש שכלית

 

 

נפש אלוקית

 

 

שינוי עכשיו

 

 

יש  להמתין

 

אני יכול להשתנות

 

 

"גדול עליך" –

אתה עדין צריך את ההתחזקות האשלייתית של הנפש הבהמית

 

 

"גדול עליך" – אנו זקוקים לעזרתו של השם

 

 

נפש בהמית

 

 

נפש שכלית

 

 

נפש אלוקית

 

 

מה אני צריך לעשות כדי להשתנות?

 

 

כרגע הנסיון לשנות מכניסה מתח למערכת  ומפריע לתהליך הריפוי

 

המקום המקבל, המרפה, מאפשר את הריפוי: צריך לשהות בו.

 

 

 

לקבל בשקט את אור הריפוי של השם

 

ההרפיה מאפשרת למקום המתוקן להתגלות

 

 

 

שפלות: חווית הנחיתות יכולה בשלב הזה להיות מנותבת ל"נחיתות דקדושה" – אדם חווה את השפלות האמיתית שלו מול רוממותו ועצמותו של השם. זה מקום נכון, אמיתי, שמכניס הרבה רוגע למערכת ומגלה את הנפש האלוקית.

 

נפש בהמית

 

 

נפש שכלית

 

 

נפש אלוקית

 

 

נחיתות

 

 

יש מקומות שבהם אתה מרומם ויש מקומות שבהם אתה נחות

 

שפלות – להרגיש נמוך וקטן מול רוממות השם

 

 

 

קבלת עזרה: בשלב הזה אפשר לעודד את המטופל להתפלל מעומק הלב ולבקש עזרה. המקום הזה בונה את הכלי לקבל – לקבל את השינוי.

 

נפש בהמית

 

 

נפש שכלית

 

 

נפש אלוקית

 

 

"אני ועוצם ידי"

 

 

צריך לקבל עזרה

 

תתפלל מעומק הלב

השם נענה

 

 

 

קבלת אור הריפוי: השתהות במצב של הריקנות, החלל והכאב, מתוך מקום של הרפיה (הרפיה מאפשרת רפואה), מאפשרת לאור הריפוי להתגלות, למלא ולהשלים את החלל. חשוב שהמטפל ימשיג את התהליך ע"מ שהמטופל יוכל לחוות את זה. התהליך הזה לכשעצמו הוא תהליך מרגש, והוא מעורר מקום של הודיה. יש לשים לב שאת הריפוי מקבלים כמו מתנה מלמעלה – וזה מתגלה בתוכנו. זו המתקה.

הודיה להשם:  מחזקת את ההכרה בטוב והמטיב, ומעצימה את המקום המקבל.

יש לציין שהתקשורת עם השם, מחזקת את הנפש האלוקית, ונותנת כלים עתידיים למניעת קונפליקטים ולריפוי עצמי. אם בחוויה שלנו השם נגיש לנו, הרבה קונפליקטים יכולים להימנע.

בתום השלב הזה השתחררנו מחלקים של הנפש הבהמית שלנו, ובנינו תשתית ל"אני מתוקן" : בנינו שכל הגיוני ומתוקן, יצרנו קשר עם השם וגלינו כוחות פנימיים שלנו: אמונה, אהבה, אמת, גבורה, שפלות, תפילה, הודיה, שמחה. למדנו לקבל, להרפות ולשחרר,  למדנו לשמוח במי שאנחנו, גם אם יש לנו עוד הרבה מרכיבים לתקן.

 

הכנעה

 

 

הבדלה

 

המתקה

 

נפוץ האשליה של ה"אני הכוזב"

 

 

הגדרה מחודשת של ה"אני" – אני פנימי ואני חיצוני

 

הזדהות עם האני פנימי

 

 

יש לציין כי בשלב ההכנעה נדרש הרבה כח של אמונה מאחר שעדין הטוב הזוגי פחות גלוי.

שלב ההכנעה הוא מאד רגיש – האדם פוגש את עצמו במקומות שמאד מאימים עליו, ולכן יש חשיבות ליחסי אמון במטפל ואוירה של קבלה ללא תנאי. נדרש מהמטופל הרבה כח של אמונה להתמסר לתהליך, מאחר והטוב הזוגי בשלב הזה פחות גלוי.

התהליך שעברנו בשלב ההכנעה אמור להשפיע באופן משמעותי על התקשורת הזוגית. היכולת לקבל את עצמי עם החולשות שלי מאפשרת לקבל את בן הזוג עם החולשות שלו. המקום המקבל מאפשר לפנות אל בן הזוג ממקום מתקרב ולא ממקום נאבק, וזה לכשעצמו מאפשר תקשורת מוצלחת, ולעיתים אף  מספיק כדי לפתור את הקונפליקט.

בשלב ההכנעה השתחררנו מחלקים של ה"אני" שהיו שבויים בנפש הבהמית. כל זמן שהנפש הבהמית מושלת בכפה ה"אני" מאוים, נאבק על קיומו, מרוכז בתוך עצמו ולא יכול באמת לראות את הזולת ולאהוב.

והכי חשוב עוררנו את הניצוץ.  במהלך כל הטיפול,  המטפל פונה לנפש האלוקית ומעורר אותה. יכול לקחת זמן ממושך עד שהיא באמת מתחילה גם להתגלות. כשהנפש האלוקית מתגלה זה מתגלה בין היתר כמקום של עוצמה ותוקף, ואז מתחיל המטופל להוביל את הטיפול. השלבים הבאים (הבדלה והמתקה) תומכים בתהליך ההתגלות.

 

שלבי ההבדלה וההמתקה

מפאת קוצר היריעה, לא נרחיב בנוגע לשלבים אלו. שלבים אלו יפורטו במאמרים בהמשך.  נסביר אותם במספר מילים על מנת לקבל תמונה שלמה יותר.

שלב ההבדלה נועד להגדיר מחדש את האני, לחזק את הטוב בתודעה, ולעורר ולהעצים את כח האהבה בקשר הזוגי.

ככל שהאהבה הולכת וגדלה, הולכת ומתגלה גם האחדות הזוגית. בשלב ההכנעה, האחדות לא מורגשת. בשלב הזה מה שמחזיק את הזוגיות זה כח האמונה בלבד. השלבים הבאים – ההבדלה וההמתקה, נועדו לעורר ולהעצים את כח האהבה. ככל שעולים במדרגות האהבה, יש יותר חוויה של הזדהות, יש פחות "אני" ויש יותר חוויה של "אנחנו".

האדמו"ר הזקן – בעל התניא, מלמד אותנו שלאהבה יש כח של גלוי, היא יכולה לגלות את המימד הפנימי והנעלם שיש בכתר (העל מודע). ככל שגדלה האהבה, הלבבות מתאחדים ובלשון הרבי מלובאויטש: "כאשר חייהם של שני אנשים מתלכדים לפרשת חיים אחת, מגיע כל אחד מהשנים במשך הזמן להרגשה שהוא חלק מבן-זוגו, והוא כבר אינו יכול לתאר לעצמו את החיים ללא בן-זוגו לצידו".

במידה ובני הזוג זוכים, מתגלה בזוגיות שלהם אותה חוויה של שלמות זוגית כפי שהיא בכתר. בני הזוג חווים במציאות התחתונה והמפורדת חוויה של אחד. כאשר שלמות האחדות  כפי שהיא למעלה מתגלה גם למטה – הזוגיות הגיעה לגאולתה .

 

 

 

 

חפש באתר...

שאלות אורחי האתר

דילוג לתוכן