כוח הבחירה – יסוד האדם

הרב יוסף ביליצר, יועץ תורני בעל ניסיון רב, בוגר ישיבת חברון, מתלמידהם של הגאונים רבי יהונתן דיווד ורבי ראובן לויכטר. מתלמידי הגאון רבי משה אהרן שוחטוביץ - במיוחד בייעוץ תורני.

הרב שוחטוביץ שימש הרבה מגדולי ישראל, ביניהם מרן הגרש"ז אויערבאך, מרן הרב שך, המשגיח הרב וולבה, הגאון רבי משה שפירא זצ"ל ועוד, בנושא כוחות הנפש, טיפול נפשי וייעוץ תורני.

כוח הבחירה – יסוד האדם

פרק א: כוח הבחירה

ראשית צריך להגדיר את מהות כוח הבחירה:

כמעט כל אחד יודע ומכיר, ובעיקר חש שיש כזה דבר בחירה. חשוב לציין שיש הבדלים בין תפיסת היהדות לתפיסת הפסיכולוגיה בענין הבחירה. ביהדות גבולות הבחירה החפשית הם הרבה יותר רחבים מאשר בפסיכולוגיה. הסיבה לכך היא, כיוון שבבסיס התאורטי של הפסיכולוגיה יש גישות דטרמניסטיות הנוגדות לחלוטין את בחירה החפשית. לעומת זאת, שורש הבחירה החפשית ביהדות נמצא בחלקי הנפש הרוחניים הנמצאים מחוץ לגבולות הטבע החומרי.

עיקר העניין לראות את הרוחב והעומק של מצות הבחירה:

חלק א: אין מי שיכול לעכב מלבחור בטוב   

רמב"ם בפרק ה' מהלכות תשובה הלכה א'

"רשות לכל אדם נתונה אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק הרשות בידו ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע הרשות בידו הוא שכתוב בתורה הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע כלומר הן מין זה של אדם היה יחיד בעולם ואין מין שני דומה לו בזה הענין שיהא הוא מעצמו בדעתו ובמחשבתו יודע הטוב והרע ועושה כל מה שהוא חפץ ואין מי שיעכב בידו מלעשות הטוב או הרע וכיון שכן הוא פן ישלח ידו"

וכן מובא בדברי הרמב"ן (פרשת הבחירה, דברים פרק ל, פסוק ט"ו):

"ראה נתתי לפניך היום, יחזור להזהירם עוד, להגיד להם כי שני הדרכם בידם

וברשותם ללכת באשר יחפצו בה ואין מונע ומעכב בידם לא מן התחתונים ולא

               מן העליונים".

מבואר כאן בדברי הרמב"ם:

  1. שהבחירה תלויה ברצון ולא בדבר אחר, כלומר, הרצון מניע את הבחירה.
  2. שאדם יודע מעצמו מה טוב ומה רע.
  3. שאין מי שיכול לעכב בידו מבחירתו.

וצריך להבין את הרצון שהוא מניע את הבחירה, שהרי לכאורה אנחנו הרבה פעמים באים עם רצון טוב למשל לקום בבוקר מוקדם לתפלה, ובסוף הרצון לא מתקיים, ואיך כתב הרמב"ם שהבחירה תלויה ברצון?  עוד צריך להבין איך אדם יכול להחליט מעצמו מהו טוב ומה רע? וגם הדבר השלישי צריך ביאור, הרי הרבה פעמים אנחנו רוצים לעשות טוב, רק יש מי שמונע את זה בסוף?

להבנת הדברים נקדים את דברי הרמח"ל בדרך ה' פרק ג' אות א':

 

כבר זכרנו היות האדם אותה הבריה הנבראת לידבק בו ית', והיא המוטלת בין השלימות והחסרונות, והיכולת בידו לקנות השלימות. ואולם צריך שיהיה זה בבחירתו ורצונו, כי אלו היה מוכרח במעשיו להיות בוחר על כל פנים בשלימות, לא היה נקרא באמת בעל שלימותו, כי איננו בעליו, כיון שהוכרח מאחר לקנותו, והמקנהו הוא בעל שלימותו, ולא היתה הכונה העליונה מתקיימת. על כן הוכרח שיונח הדבר לבחירתו, שתהיה נטיתו שקולה לשני הצדדין ולא מוכרחת לאחד מהם, ויהיה בו כח הבחירה לבחור בדעת ובחפץ באיזה מהם שירצה, והיכולת גם כן בידו לקנות איזה מהם שירצה. על כן נברא האדם ביצר טוב ויצר רע, והבחירה בידו להטות עצמו לצד שהוא רוצה:

מבואר מדבריו שהבסיס לעבודת השם, בנוי על בחירה, והבחירה צריכה להיות שקולה בין שני צדדים, וכך היא קניין עצמי של האדם, שאין לו שום מכריח לכך, ורק על ידה אפשר לקנות שלמות עצמית שלא הייתה קודם.

לכאורה, אם נתבונן בחיינו, מי שהתרגל לחיות על פי תורה ומצוות, נראה שאנחנו בדרך כלל מקיימים את המצוות בלי שני צדדים. אין לנו מאבק פנימי אם לשמור שבת או לא, אין לנו מלחמה אם לברך או ליטול ידיים, וכדומה.  נכון שיש לנו בכל יום התמודדות עם ניסיונות, אבל עדיין היכן נמצאת הבחירה בחיים שלנו כדבר מרכזי שכל העבודה בנויה עליו?  היכן אנחנו נעשים בעלי השלמות במצוות שכבר התרגלנו אליהם מילדות?

שמעתי ממו"ר הגאון רבי משה אהרן שוחטוביץ:  שעיקר הבחירה היא לא להחליט בין טוב לרע, שהרי זה דבר מובנה אצל כל אחד לבחור בטוב ולא ברע. הבחירה שמדובר עליה כאן היא ליצור דבר חדש והיינו, לבנות שיקול דעת נכון מתוך עצמי, לדעת איך לקבל החלטה בין שני צדדים.

כלומר, עיקר הבחירה אינה בין טוב לרע, האם לקיים את המצוות או לא, אלא עיקר הבחירה היא כיצד לקיים את המצוה בצורה הטובה ביותר באופן שמתאים לאישיות שלי ולמקום שבו אני נמצא בחיים. כאן נדרש שיקול דעת ובחירה בין שני צדדים שקולים השייכים רק אלי – לאופן שבו אני מקיים את המצוה. אם בחרתי באופן הנכון הרי שבאמצעות קיום המצוה תהיה לי התפתחות אישית והתעלות רוחנית.

נמצא שעיקרה של הבחירה היא היכולת להחליט לבד מה מתאים לי ומה לא מתאים לי, למשל: יכול להיות שלהתפלל באריכות יתרה זאת תהיה בחירה לא נכונה כי זה לא מתאים לי, וכן יכול להיות שלהקפיד על שיעור בשעות לא נוחות של הבוקר זאת בחירה נכונה עבור אדם העובד, וכדומה.

[חשוב לציין שעקרון הבחירה הנכונה שייכת גם לאדם שאינו שומר תורה ומצוות. כל אדם מנהל אורח חיים עם מעשים שהם נכונים וטובים בעיניו, והוא מורגל בקיומם. עיקר הבחירה היא לא בקיום המעשים אלא כיצד האדם מקיים את המעשים בצורה הטובה ביותר המתאימה לאישיות שלו וכד'].

א"כ שיקול הדעת אינו תלוי בשום דבר חיצוני, כי בכל מצב יש לי שיקול דעת איך לנהוג באותו המצב ולהתאים את עצמי למצב ולזמן לפי הכוחות שלי, שידועים רק לי בלבד. בחירה כזו תלויה רק ברצון!! בחירה כזו כל אחד יודע את  כוחותיו ואת היכולות שלו ולכן רק הוא יכול להחליט בה!!! ובבחירה כזו אין בעולם מי שיכול לעכב בעדו!!!

מאוד חשוב להקנות אפילו מגיל צעיר מאוד יכולת לקבל החלטה לבד, כי ילד שלא חינכו אותו לקבל החלטות בעצמו, יהיה לו מאוד קשה להגיע לשיקול דעת עצמי.

במאמר על חיבור נשמה וגוף נרחיב עוד, על איזה רצון בדיוק מדובר כאן, איך יודעים מהו רצון אמיתי ומה לא, איך מגיעים לשיקול דעת נכון ולקבלת החלטות נכונה.

 

חלק ב: החיים והטוב – המודד לבחירה נכונה  

ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב את המוות ואת הרע (דברים, ל, ט"ו)

וכתב רשי (שם):

"את החיים ואת הטוב – זה תלוי בזה אם תעשה טוב הרי לך חיים ואם תעשה רע הרי לך המות. והכתוב מפרש והולך היאך".

צריך להבין מהו טוב ומהו חיים?

כתב הגר"א בביאורו על משלי פרק י פסוק ט"ז:

פעולת צדיק לחיים – … אצל הצדיק אפילו הפעולה שאינה עיקרית גם כן לחיים אצלו…. אצל הצדיקים לא מבעי שהתכלית מזה אצלם הוא טוב, אלא אפילו הפעולה עצמה היא לחיים, שהם מכונים בזה ואכילתם כקרבן ממש…

מבואר בדבריו שטוב – המטרה הטובה, והחיים – להפוך דבר מאוס לקדושה. ובמילים פשוטות הטוב שיש עכשיו, החוויה של ההווה. א"כ כשנתרגם את זה לבחירה: בבחירה אי אפשר להפריד בין הטוב והחיים, המטרה וההווה,  כי ע"י המטרה – הטוב, נוצרים כאן חיים – בהווה, כי מה שמתאים לי בעבודת השם הוא נותן לי חיות

לפי"ז לא מדובר כאן על בחירה בין מצוה לעברה, אלא בתוך המצות והדברים הטובים שאני עושה, איך אני צריך לקיים אותם, האם אני עושה אותם בדרך טובה שמתאימה לי, או בדרך שאינה טובה. והמבחן לכך – הם החיים שכתב רש"י, כי מי שבחר במה שמתאים לו הוא מרגיש את החיות שיש לו מזה, לעומת אדם שבחר בדבר שלא מתאים לו הוא מאבד את החיות.

בחירה טובה חייבת להביא חיות ושמחה!

 

חלק ג -אחריות

כתב הרמב"ם שם הלכה ב':

"אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טפשי אומה"ע ורוב גולמי בני ישראל שהקב"ה גוזר על האדם מתחלת ברייתו להיות צדיק או רשע, אין הדבר כן, אלא כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו או רשע כירבעם או חכם או סכל או רחמן או אכזרי או כילי או שוע, וכן שאר כל הדעות, ואין לו מי שיכפהו ולא גוזר עליו ולא מי שמושכו לאחד משני הדרכים אלא הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאי זו דרך שירצה ….

…וכיון שכן הוא, נמצא זה החוטא הוא הפסיד את עצמו, ולפיכך ראוי לו לבכות ולקונן על חטאיו ועל מה שעשה לנפשו וגמלה רעה ……וחזר ואמר הואיל ורשותנו בידינו ומדעתנו עשינו כל הרעות ראוי לנו לחזור בתשובה ולעזוב רשענו שהרשות עתה בידינו…"

כתב תמהו הראשונים על הרמב"ם, למה לא הביא את הבחירה בי"ג עיקרים, ושמעתי ממו"ר הגאון רבי יהונתן דיוויד שליט"א בשם חמיו הגאון רבי יצחק הוטנר זצ"ל, שי"ג עיקרים שייכים לאמונה אבל בחירה היא דבר שהשכל מחייב אותה. ננסה לבאר קצת את דבריו.

יש דבר הקודם לענין האמונה והוא – אחריות, כי אם אין לנו אחריות אין לנו מחוייבות להאמין. נמצא שהאחריות קודמת לכל העיקרים. זה היסוד והבסיס שיש בבחירה. לכן מדגיש לנו הרמב"ם שהבחירה מחייבת לקחת אחריות גם על העתיד וגם על העבר.

אדם לא יכול להאשים אחרים על הבחירה שלו, מאותה הסיבה גם אינו יכול למסור את הבחירה שלו לאחרים – הבחירה היא אחריותו הבלעדית.

[ אגב מה שכתב הרמב"ם צדיק כמשה רבינו – שמעתי מרבותי שוודאי אין הכוונה להיות משה רבינו, שהרי כבר נאמר שלא קם כמשה וכו', וזה אחד מי"ג עיקרים שאין נביא גדול ממשה רבינו. אלא יתכן שכוונתו להיות בוחר בטוב כמו שמשה רבינו היה בוחר בטוב תמיד, עד שנאמר עליו בכל בתי נאמן הוא ].

סיכום:

הבחירה היא אחד הצירים המרכזיים ביותר בתורה, ולכן, גם בייעוץ התורני. כמעט כל החלטה, כל הצלחה וכל כישלון קשורים בסופו של דבר לבחירה, וכל שינוי אמיתי יכול לצמוח רק מתוך בחירה, לכן אחד מהנקודות החשובות ביותר שאותם צריך לבדוק בתהליך של ייעוץ זו היכולת של האדם להשתמש בכוח הבחירה לניהול החיים שלו.

בעיות בבחירה מובילות לבעיות בקבלת החלטות, לחוסר ביטחון עצמי, חוסר יכולת להחליט בדברים משמעותיים בחיים, כמו נישואין או אפילו בחירת ישיבה מתאימה. פעמים רבות, במיוחד בשנים האחרונות ישנם בעיות של שלום בית שמתעוררות בגלל בחירה לא נכונה, ועצם ההחלטה לפנות לעזרה תלויה הרבה בבחירה.

כך שבמקום לטפל בשיטות מורכבות וארוכות, פעמים רבות ניתן לפתור את הבעיה במהירות ע"י הדרכה פשוטה ויעילה ממי שנהירים לו שבילי סוגיות הבחירה, כיצד ניתן להחזיר את הבחירה הנכונה

פעמים רבות ניתן לפתור מגוון רחב של בעיות בתחום היעוץ התורני באמצעות הדרכה פשוטה כיצד להשתמש בכוח הבחירה, ולהחזיר לאדם את הבחירה הנכונה. כפי שהתבאר, בחירה נכונה מובילה את האדם להתנהלות נכונה בחיים וליציבות ובטחון עצמי.

 

 

פרק ב: חיבור גוף ונפש

נקדים את דברי הרמח"ל בדרך ה' חלק א פרק ג אות ב

ואולם להיות הדבר הזה נשלם כראוי, גזרה החכמה העליונה שיהיה האדם מורכב משני הפכים, דהיינו מנשמה שכלית וזכה, וגוף ארציי ועכור, שכל אחד מהם יטה בטבע לצדו, דהיינו הגוף לחומריות והנשמה לשכליות, ותמצא ביניהם מלחמה, באופן שאם תגבר הנשמה, תתעלה היא ותעלה הגוף עמה, ויהיה אותו האדם המשתלם בשלימות המעותד, ואם יניח האדם שינצח בו החומר, הנה ישפל הגוף ותשפל נשמתו עמו, ויהיה אותו האדם בלתי הגון לשלימות, ונדחה ממנו ח"ו, ולאדם הזה יכולת להשפיל חומרו לפני שכלו ונשמתו, ולקנות שלימותו כמ"ש:

צריך להבין, אם הגוף והנשמה נלחמים זה עם זה, הרי במלחמה צד אחד מנצח והשני מפסיד, וכאן כתוב אם תגבר הנשמה -תתעלה ויתעלה הגוף עמה, וכן אם הגוף יגבר הוא ישפיל את נשמתו עמו. איך קורה דבר כזה? איך הגוף שקודם נלחם בתוקף כנגד הנשמה עומד ומתעלה על ידה?

ועוד יותר קשה, איך הנשמה שאומרים עליה כל יום טהורה היא,  והיא עמדה במלחמה כנגד הגוף, בסוף מושפלת ע"י הגוף?

התשובה לכך נמצאת בדברי הרמח"ל במקום אחר (דרך ה' חלק א, פרק ד):

גוף ונשמה הם שני חלקים של מציאות האדם. לכן המאבק הוא לא בין שני כוחות זרים, אלא המאבק הוא על צורת האדם והנהגת האדם, כלומר היכן אני נמצא. המטרה היא למצוא דרך לחבר בין הגוף לנשמה בצורה נכונה.

אם הנשמה תרצה למלאות את כל שאיפותיה הנשגבות ללא התחשבות בגוף, הגוף לא יתחבר אליה ואל רצונותיה, כלומר, אם אני נוטה לנשמה יותר מדאי בהחלטות שלי – למשל ללמוד יותר מהכוחות של הגוף, אזי אין כאן הכרעה במלחמה ותמיד אני אחיה עם סתירה עצמית.

כמו כן אם אני מוותר לגוף ונותן לו את כל משאלותיו, אז יש הפרה של האיזון הנכון בין גוף לנשמה, הנשמה לא תבוא על סיפוקה וכתוצאה מכך האדם ירגיש חוסר סיפוק וצער פנימי. כמו כן יש גם סכנה שכל השאיפות הרוחניות יתדרדרו לתהום, ואז הנשמה תהיה מושפלת.

ואמנם, כתב הרמח"ל (שם)  שיש דרך איך להתאים את רצונות הגוף לרצונות הנשמה, וכך נוצרת דרך חדשה של חיבור נשמה וגוף, על ידי הגבולות והסדרים שקבע הבורא. נמצא שאין כאן מלחמה אלא יש התאמה וחיבור נשמה וגוף.

לכן הדרך היחידה שיש היא: למצוא איך לחבר את שניהם יחד, למצוא מקום שגם כיסופי הנשמה יתקיימו אבל מצד שני גם כל צרכי הגוף יתקיימו. במקום כזה יש איזון בין גוף ונשמה, אין סתירה עצמית ואין מלחמה, אלא,  במקום כזה הגוף מתעלה יחד עם הנשמה. כלומר, אם אני אלחם עם הגוף, אם אני יתעלם מצרכיו, אני ארחיק את הגוף מהרצונות של הנשמה, אבל אם אני אתחשב בו, בסופו של דבר הרצון של הגוף יצטרף לרצון של הנשמה. [ בספר עלי שור ח"ב, מערכת האדם האריך בזה הרב וולבה זצ"ל].

לכן סיים הרמח"ל (שם): "ומשם יקנה יקר וכבוד שאין כמוהו, בהיותו הופך את החושך לאור ואת הצלמות לנוגה יזריח".

לכל אחד יש מצוות ומעשים טובים שהוא עושה אותם בחפץ לב ובשמחה, זה מעיד על כך שהוא הצליח לחבר את הנשמה עם הגוף ודווקא במצות ומעשים טובים אלו הגוף מתעלה יחד עם הנשמה. אבל במקום שיש קושי (אפילו ש'לפום צערא אגרא'), הרי אם הקושי הוא בא בגלל המאבק הפנימי, יש כאן כישלון בחיבור והפרת האיזון הנכון של גוף ונשמה.

תובנות אלו הן מפתח לבחירה נכונה, לקביעת השיעור הנכון של מעשים בעבודת השם ובכלל, כמה זמן ללמוד, כמה זמן לעשות חסד, באלו מעשים להשקיע יותר וכד'. במקומות שבהם אני מרגיש חיבור גוף ונשמה – שמחה ללא מאבקים פנימיים, במקומות אלו אני חייב להשקיע זמן ומאמצים. במקומות שבהם יש פגיעה בחיבור של גוף ונשמה – סתירה ומתח פנימי, אני חייב קודם כל להשקיע בחיבור נכון, וגם אם זה להשקיע בצרכי הגוף על חשבון הנשמה, שהרי אני עוסק כאן בבסיס החשוב ביותר לכל שאר המעשים – חיבור גוף ונשמה.

 

הנאה נכונה והנאה אסורה – רצון אמיתי ורצון מדומה

דברי הרמב"ם (שמונה פרקים, פרק ד) על הנאות החיים:

וכאשר ראו הכסילים שהחסידים עשו אלו הפעולות ולא ידעו כונתן, חשבו שהן טובות וכונו אליהן, בחשבם שיהיו כמותם ויענו את גופתם בכל מיני ענוי, ויחשבו שהם הקנו לעצמם מעלה ומדה טובה ושעשו טובה ושבזה יתקרב האדם לשם כאילו השם יתברך שונא הגוף ורוצה לאבדו, והם לא ידעו שאלו הפעולות רעות ושבהן תגיע פחיתות מפחיתות הנפש….

 ……"וכי על איזה נפש חטא זה, אלא שמנע עצמו מן היין, והלא דברים קל וחומר, מה זה שציער עצמו מן היין צריך כפרה – המצער עצמו מכל דבר ודבר על אחת כמה וכמה"…

 

מבואר בדבריו שהתורה אינה נגד הנאות, וההנאה בעצמה אינה דבר פסול, רק מי שנמשך אחרי ההנאות – שההנאות קובעות לו את מסלול החיים, והם הרבה מעבר לצרכים של הגוף, הוא נמצא בסכנה לחטוא.

[יש טעות נפוצה שהנאות הגוף הם דבר פסול מצד עצמו, והמקור לכך בא מהנצרות, שהיא דוגלת ברוחניות בלי חיבור של נשמה וגוף, ובגלל שעבוד מלכיות הטעות הזאת חדרה גם לתוך רבים וטובים בנו, אבל צריך לחזור ולהדגיש את דברי הרמב"ם – הקב"ה לא שונא את הגוף, ומי שמצער את עצמו הוא חוטא, שהרי מטרת החיים היא חיבור בין גוף ונשמה ולא התעלמות מכל אחד מחלקי האדם].

א"כ לאור הדברים יש לנו את השלב הראשון לברר מהו רצון אמיתי ומה לא: אם הרצון לדבר מסויים מביא חיבור נשמה וגוף, כלומר האדם מרגיש רוגע פנימי, שמחה ושלמות, סימן שזה רצון אמיתי.

למשל רצון לטיול של בן תורה הוא אמיתי אם התוצאה שלו היא חיבור נשמה וגוף, כלומר, הרגשת רוגע פנימי. אבל אם הטיול מביא להתפרקות בלי התחשבות בנשמה, הרי האיזון בין גוף ונשמה השתנה, אין חיבור גוף ונשמה השתנה, ולבסוף האדם גם ירגיש חוסר סיפוק.

השלב השני הוא שימוש בכוח הדעת: אפשר לבדוק מה מקור הרצון, למשל, אם הוא בא מהסביבה זה אומר שאין כאן רצון אמיתי, אלא רק להיות דומה לאחרים. אמנם אין בדבר זה עצמו חסרון, אבל כאשר זה נוגע להחלטות חשובות בחיים, שם צריך לדעת מה אני רוצה, מה טוב ונכון עבורי, ולא מה הסביבה חושבת. כאשר האדם פועל ע"פ כללי החברה, הוא מתרחק מחיבור אמיתי לעצמו.

סיכום

מי שיודע לחבר גוף ונשמה בצורה טובה ונכונה, הרי הוא מחובר לעצמו ולנקודת האיזון העדינה בין כל חקי נפשו. במצב זה, גם הגוף וגם הנשמה מגיעים לרוגע וסיפוק, והאדם מרגיש רוגע פנימי, שמחה וסיפוק בעל דבר.

לכן, אדם המחבר נכון בין גוף לנשמה, מרגיש טוב עם עצמו, הוא שלם עם מעשיו, ועובד את ה' מתוך שמחה והתעלות. אדם כזה בדרך כלל, אינו סובל מלחצים, מתחים פנימיים, ודכאון, ואין לו דימוי עצמי נמוך. אין לו בעיה לקבל החלטות כיוון שכל החלטה באה מתוך חיבור ומתוך בחירה של מה באמת מתאים לי.

הבסיס הנכון לבריאות הנפש הנוגע בשורש האמיתי של מציאות האדם ויסוד התורה הוא חיבור גוף ונשמה. היסוד של חיבור גוף ונשמה הוא תכלית כל החיים, בכל הרבדים של המציאות, כאשר כל חלקי הבריאה צריכים להגיע לחיבור זה. יש חשיבות רבה לחיבור גוף ונשמה בתהליך הטיפול התורני כחלק מחיבור נכון לתכלית הבריאה ולשורש העמוק ביותר של כוחות הנפש של האדם. לכן חיבור נכון של גוף ונשמה יכול לפתור מגוון רחב של בעיות באופן יסודי.

חפש באתר...

שאלות אורחי האתר

דילוג לתוכן