פרשת בראשית – התמונה של המציאות
השוני בין פרשיות אלו לכל התורה כולה
שתי הפרשיות הראשונות של התורה, פרשיות בראשית ונח, שונות מהותית מכל התורה כולה.
הנושא של כל התורה הוא עם ישראל. חומש בראשית עוסק במעשי אבותינו, בתהליך היווצרותינו לעם, ובגלותנו למצרים. חומש שמות עוסק ביציאה ממצרים,. ובקבלתנו את התורה וכל מצוותיה. המשך החומש עוסק בהשראת השכינה בישראל על ידי המשכן. חומש ויקרא עוסק בדיני המשכן, כיצד עלינו להתנהל מול הקב"ה השוכן בתוכנו. חומש במדבר עוסק בתהליך הבניה שלנו בארבעים שנות המדבר, וחומש דברים הוא סיכום והדרכה לקראת הכניסה לארץ.
רק פרשת השבוע שלנו והפרשה הבאה עוסקות בדבר אחר לגמרי: בכל העולם כולו. הנושא של הפרשיות הוא לא נושא "יהודי", אלא נושא כלל עולמי.
מי ברא את העולם? כיצד הוא נוצר? מה עשו בו האנשים הראשונים ואיך הדברים התגלגלו?
הפרשיות הראשונות של התורה משרטטות לנו תמונה לא על היווצרות היהדות, אלא על היווצרות העולם עצמו, ועל השנים הראשונות של האנושות: חטא קין שהיה תחילת תהליך הקלקול שחל באנושות, חטאי עבודה זרה ועריות שהביאו את המבול, חטא כנען שחילק את האנושות לשלשה חלקים, שעד היום ניתן להבחין בהם (אסיה אירופה ואפריקה – כמובן בחלוקה גסה וכוללנית), ולבסוף – ההתפזרות של האנושות על פני כל הכדור בעקבות חטא הפלגה.
מה המבט שלנו על הקב"ה ועל תורתו?
קריאת פרשת השבוע שלנו בעיון, מתוך התחברות והזדהות עם מה שאנחנו קוראים, עשויה לתת לנו מבט חדש על הקב"ה על התורה, ועל המציאות כולה: הקב"ה הוא לא רק אבא שלנו, הוא לא רק אלוקי ישראל, הוא לא רק "מלמד תורה לעמו ישראל". הוא האדון של כל המציאות כולה.
המבט הטבעי שלנו הוא שכביכול יש כאן שתי מערכות: המערכת הראשונה היא העולם כולו, והמערכת השניה היא התורה והמצוות.
העולם הגשמי, העולם הזה, שייך למדענים, לגויים, לאנשים העוסקים בארציות. ואילו העולם של היהדות – הוא העולם של התורה, שבו עוסקים רק בחכמת התורה ולא מעניין אותו שום דבר אחר. לא איכפת לנו מכל העולם.
הפרשה שלנו, שהיא הפתיח לכל התורה, מלמדת אותנו שההגדרה היא אחרת: העולם כולו הוא עולמו של הקב"ה. הקב"ה עוסק בבריאת המציאות, בתכנונה הקפדני והמדויק, ובהעמדתה על מסלול מסוים. לקב"ה בהחלט איכפת, כביכול, מכל העולם כולו.
הקב"ה ברא את כל האנושות, והוא עוסק בה. איכפת לו, כביכול, כמה כדוריות אדומות יהיו בדם שלנו, איך יפעל הלב שלנו, וכמה צינורות וסלילים של דנ"א יהיו בכל תא בגוף שלנו. הוא יצר את המציאות, בתשומת לב מרובה ובהקפדה על כל פרט שיהיה מושלם ומתואם. לא רק את היצירה הראשונה של המציאות הוא תכנן, אלא גם את כל ההתנהלות של האנושות. הוא יוצר את ההיסטוריה, ממליך מלכים ומנהל את הממלכות. כך אנחנו אומרים כל יום: "הוא לבדו פועל גבורות, עושה חדשות, בעל מלחמות, זורע צדקות, מצמיח ישועות, בורא רפואות, אדון הנפלאות".
הקב"ה תכנן ומתכנן את כל המציאות וכל האנושות כולה. הוא לא רק כתב את התורה, אלא גם תכנן את כל העולם, והוא מנהל את כל המציאות, על כל רבדיה, הגשמיים והרוחניים, עד לפרטים הקטנים והמדוקדקים ביותר.
לא רק "אלוקי ישראל", אלא גם "מלך העולם"
אנחנו רגילים לפגוש את הקב"ה בחלק הרוחני של החיים: בתפילה, בלימוד, ובקיום המצוות.
זה עתה חגגנו בשמחת תורה. שרנו ורקדנו בכל כוחינו "ברוך הוא אלוקינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים ונתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו, הוא יפתח ליבנו בתורתו וישם בליבנו אהבתו ויראתו". באיזשהו מקום הדבר יוצר תחושה שכאילו אנחנו נמצאים עם הקב"ה רק כאן בתוך בית המדרש, בתוך תחומי העולם הרוחני שלנו. הנה, עובדה: הוא הבדיל אותנו מכל מה שבחוץ, והוא זה שפותח את ליבנו בתורתו, שיוצרת אצלנו את הריחוק מכל העולם. אם כך – הקב"ה נמצא כביכול רק כאן.
אבל האמת היא שהקב"ה הוא יוצר כל המציאות ואבי כל העולם כולו. אלא שהנבראים קלקלו והשחיתו את דרכיהם, ואז הוא בחר לו עם סגולה, עם נבחר לשרת אותו ולעבדו, ואלה אנחנו. באנו להציל את העולם.
התורה באה להורות לנו את הדרך כיצד לעבוד את אלוקי כל המציאות כולה. התורה היא לא ספר שנועד רק להדריך את היהודים כיצד להיות יהודים טובים, אלא ספר שנועד להדריך את האנושות כולה כיצד להיות אנשים. אלא שמתוך כל האנושות נבחר רק עם אחד, עם סגולה, להיות מורה הדרך של כולם לחיות בקירבת השם.
המטרה הסופית שלנו היא תיקון כל העולם כולו. כך אנחנו מבקשים כל יום שלש פעמים: "על כן נקוה לך ה' אלוקינו, לראות מהרה בתפארת עוזך, להעביר גילולים מן הארץ, וכל בני בשר יקראו בשמך". כי זו התכלית: שכל העולם יבוא אל תיקונו. הקב"ה ברא את העולם כולו ואיכפת לו ממנו, ואנחנו הופקדנו על כך, לדאוג לכך שהדבר יתקיים.
"ממלכת כהנים"
כאמור, היסוד הזה זועק בפרשיות ראשית ונח. ננסה לקרוא אותן כמו בפעם הראשונה, ונגלה שהתורה מנתחת את כל המציאות כולה, את כל מבנה האנושות וכל תהלוכותיה, ומראה לנו כיצד העולם התקלקל עד שנוצר צורך לבחור עם שידריך את כל העולם ללכת בדרך הישרה.
זה מה שאומר לנו הקב"ה במתן תורה: "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים". "כהנים" היינו אנשים המיוחדים ונבדלים מכל העם, בעלי תפקיד רב משמעות ומיוחד. התורה ניתנה לנו כדי שניה על ידה ממלכת כהנים. כלומר: ספר התורה מדריך כיצד להיות משרתים של ה', כיצד למלא את תפקידנו להיות האור לכל האנושות כולה.
לדברים אלה יש השלכות מעשיות רבות. ניגע בשתים מהן.
הצעד הראשון לחיפוש האמונה
מה צריך להיות הצעד הראשון של כל יהודי בכדי להכיר את הקב"ה? על מה יש להתחיל לחשוב?
החזו"א בספר "אמונה וביטחון" נותן לנו את התשובה. הוא פותח את הספר בתיאור של אדם שפוקח עיניים ומביט פתאום על העולם שבו אנחנו חיים, ומתחיל לשאול שאלות: מי עשה את העולם הזה? מי יצר אותו ולאן הוא מתגלגל?
"אם האדם הוא בעל נפש, ושעתו שעת השקט, חפשי מרעבון תאווני, ועינו מרהיבה ממחזה שמים לרום והארץ לעומק – הוא נרגש ונדהם, כי העולם נדמה לפניו כחידה סתומה כמוסה ונפלאה, והחידה הזאת מלפפת את לבבו ומוחו".
כאשר השאלה הזאת זועקת ודורשת תשובה – התורה באה כתשובה. היא לא תשובה לשאלה "איך יהודי צריך לחיות". היא תשובה לשאלה הרבה יותר מקיפה וכוללת – מה משמעותו של העולם כולו, ולשם מה האדם קיים בכלל, ואיך הוא צריך לחיות כדי לתת הצדקה לקיומו.
כך בנויה הדרכתו של החזו"א בספר אמונה וביטחון, אבל לאחר ההתבוננות בפרשת השבוע גילינו שכך בעצם התורה בעצמה פותחת.
אם נפתח את ספר התורה כמו בפעם הראשונה בחיים וננסה להבין מה מטרתו של הספר, לאן הוא חותר. מה נגלה? נגלה שהספר של הקב"ה לא מתחיל לדון בשאלה כיצד להיות יהודי, אלא הוא מתחיל מהשורש הבסיסי ביותר. הוא מספר על המציאות שבה אנחנו חיים, הוא מבאר מה הוא בעצם העולם, מה זה אומר "לחיות". התורה באה כתשובה לחיפוש המשמעות הבסיסי ביותר של כל אדם חושב עלי אדמות: מי יצר את העולם, מי יצר אותי, מה הוא רוצה ממני ומה התכלית של כל העולם שמסביבי.
חיפוש אחר האמונה הוא לא חיפוש נקודתי למה להיות יהודי, אלא הוא חיפוש מקיף וכולל על משמעות המציאות כולה.
המבט של יהודי שומר תורה על העולם כולו
ישנה השלכה נוספת לדברים האמורים: שינוי נקודת המבט על תפקידנו ועל מקומנו בעולם.
ישנה טענה המופנית אלינו, שומרי התורה ובפרט בני התורה, מפי אחים תועים. היא נשמעת בנוסחאות שונות, והיא יוצאת כל פעם בהקשר אחר, אבל יש תמיד מכנה משותף אחד: למה אתם מסתגרים.
יש סביבכם עולם מלא, ואתם מתמקדים רק בתורה, במצוותיה, בלימוד התורה ובאורח חיים חרדי, מתוך התעלמות מהכל. זה נשמע לכם תקין?
הטענה הזאת תופסת מקום ומנקרת בלב יותר ממה שנדמה. היא לפעמים יוצרת תחושת נחיתות מסוימת מול רופאים, מול אנשי מקצוע, ואולי אפילו מול יודעי אנגלית… מי שלא מבין על איזו תחושה מדובר – אשריו. אבל מי שמבין – יודע היטב במה הדברים אמורים.
ומה התשובה לטענה זו?
התשובה היא שיש כאן טעות בסיסית בתפיסה. התורה אינה ספר שמכוון לשכוח מכל העולם ולהתמקד רק בתורה וזהו. להיפך. אני, כיהודי שומר תורה ובן תורה, לא בוחר להתעלם מכל העולם, אלא ללמוד את העולם ולקחת עליו אחריות.
התורה מלמדת את השיעור הנכון והמקיף על המציאות כולה. היא מלמדת שלעולם יש תכלית, ומישהו צריך לקחת אחריות שהתכלית תתבצע, ואף להשפיע על אחרים ללכת בכיוון הזה.
אני בוחר להבין את המבט הנכון והמקיף של כל המציאות כולה. להכניס לעולם את המודעות לקיומו של הקב"ה ואת המחויבות להליכה בדרכיו.
מי שלא מכיר את הקב"ה ולא מבין שיש לציית לו ולזכור אותו ואת תורתו בכל רגע נתון – הוא זה שחי בבועה. הוא לא מבין שהעולם לא נוצר מאליו, שלעולם יש תכנית, והתכנית הזו חייבת להתבצע, כי אחרת אין לעולם זכות קיום.
יתכן לומר שכל הדברים האמורים הם עומק תשובתו של רבי יצחק המובא ברש"י הראשון בתורה. רש"י שואל למה פחתה התורה בבראשית, הרי אין כאן שום מצוה. ומתרץ: "משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים, שאם יאמרו אומות העולם לישראל ליסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם כל הארץ של הקדוש ברוך הוא היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו".
בעומק הדברים יתכן שזאת לא רק תשובה נקודתית, למה אנחנו חיים בארץ ישראל, אלא זה סידור תמונת המבט על המציאות כולה, למי שייך העולם ומה תפקידם של היהודים בו. ארץ ישראל שלנו מכח שאנחנו נציגי הקב"ה בעולם, אבל זה לא נגמר בבעלות על ארץ ישראל. זו נקודת מבט על כל המציאות כולה: יש אדון לעולם, ויש תכלית לקיום העולם, ואנחנו הופקדנו על ביצוע התכלית הזו.
